גנה

2.png
איזון הכרחי - בין התחשבות לאומץ

ד"ר בועז ברונשטיין - חבר סגל במכללה האקדמית לחינוך ע"ש דוד ילין

בתהליך תקשורתי, בו אנו משפיעים זה על זה, עיקרה של ההשפעה נובע מייחוס משמעויות. יחוס זה מושפע ממערכת היחסים הקיימת בין שותפי התקשורת ומהקשרים בתוכה היא מתקיימת.

תקשורת המבטאת מחויבות לקשר בין אנשים מבוססת על איזון בין אמפטיה לבין כנות, על איזון בין התחשבות (רצון להבין את האחר) לבין אומץ (רצון שהאחר יבין אותי), על תנועה בין בחירה לפנות מקום לבין בחירה לקחת מקום.

התחשבות מבוססת על הבחירה ללמוד באמצעות הקשבה, על הבחירה להקשיב מתוך כוונה להבין במקום מתוך כוונה להגיב, כתפיסת חיים, לא כפרקטיקה. הקשבה מעין זו אינה מחפשת להזדהות עם הנשמע ולא לשפוט את הנשמע. אין בה הבעת עמדה, אלא חתירה להבנה ומתן ביטוי להבנה זו. ניתן להשיגה באמצעות נוכחות בשפת הגוף, שליטה בדיבור הפנימי והימנעות מתגובות מיידיות המנותקות מחוויית הדובר (הערכה/שיפוטיות, פרשנות, חקירה, ייעוץ, התנגדות, הזדהות, הקטנה וביטול, הגזמה, תיקון, חינוך והטפה, שיתוף הדדי מיידי, רחמים, ריצה לפתרונות). איכות ההתחשבות תלויה רבות במוטיבציה ללמוד באמצעות הקשבה (מזמנת דיבור פנימי אחר). היא מתבטאת בגילוי יכולת של המתנה פעילה, בשאיפה להבין את נקודת המבט של האחר באמצעות מתן מרחב להבשלה ושאלות מכוונות הבנה. במקום להיכנס באופן מיידי לתפקידי חילוץ, יש לעשות מאמץ ולהיות נוכחים בחוויית הדובר, באמצעות שאלות פתוחות ומשפטי סיכום המשקפים הבנה של תוכן הדברים שנשמעו.

אומץ מתבסס על היכולת להביע עמדה ברורה העוסקת בנקודת מבט אישית, ללא הגדרה מכלילה של האחר. אומץ בא לידי ביטוי במשפטים המבטאים נחישות (לא כוחנות). משפטים המציגים עמדה ברורה ביחס להתנהגות האחר, ללא הגדרות מכלילות, תוך הגדרת ההתנהגות הרצויה, ולא רק ממה להימנע. פתיחתם במילה "אני" ולא במילה "אתה" וסיומם בנקודה ולא בשאלה, מסייעים בכך. אומץ בא לידי ביטוי במשפטים המאפשרים להביא את החוויה האישית לקדמת הבמה. משפטים המגייסים את האחר להכיר בחוויה האישית וברצון בשינוי, באמצעות ביטוי עצמי הכולל התייחסות לארבעה מרכיבים: תיאור תמונת מצב מדויקת, השפעתה המעשית מנקודת מבט אישית, תחושה אישית מלווה והזמנה לפעילות מסייעת. ביטוי עצמי המתמקד במה שאני מבחין, מרגיש, צריך ומבקש.

במקביל, יש להימנע משימוש בתשובות עמומות לשאלות, המסתירות אי-שביעות רצון, משימוש בפתגמים המציגים אמת מוחלטת שאין לערער עליה, משימוש במילים המעצימות מסרים שליליים בליווי נימה צינית (באמת, מה זה, ברור, ממש, בטח, הרי), משימוש במשפטים: "אם היית"/"אם רק היית", המכילים קביעות חבויות ומוחלטות, משימוש במילים המוסיפות מימד של קביעות והנצחה (כל דבר, כרגיל, אף פעם, תמיד, כלום) ומשימוש בשאלות שמחליפות מסרים ישירים או שמהוות כלי להבעת כעס וחוסר שביעות רצון.

איזון בין התחשבות לאומץ מרחיב תהליכים של העצמה אישית והכרה באחר, ומצמצם תהליכים של היחלשות פנימית והתנכרות חיצונית.

לוגו משוחזר לילי.png

הצטרפו אלינו

להכשרות נוספות